פסק-דין חלקי בתיק ת"א 18369-06-12

בפני בקשה למתן פסק דין חלקי, המורה לנתבעות להשיב לאלתר לתובעת, את המוצרים שסופקו              על ידה להן - מוצרים המשמשים להקרנת סרטי תלת מימד (להלן: "הבקשה").

לאחר שעיינתי בבקשה, בכתבי הטענות ובתגובות ההדדיות, אני מחליט להיעתר לבקשה.

בפתח הדברים, אני דוחה את טענת הנתבעות/המשיבות, על פיה עומד לרשותם זמן נוסף להגיש      תגובה מפורטת.

הבקשה הוגשה לבית המשפט ביום 6/9/2012.

הבקשה נסמכת על כתבי הטענות אשר הוגשו: כתב תביעה, כתב הגנה וכתב תשובה.

בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, רשאיות היו המשיבות להשיב לבקשה זו תוך 20 יום.

המשיבות לא עשו כן.

ביום 16/10/2012 הוגשה בקשה נוספת למתן החלטה בבקשה למתן פס"ד חלקי, בהיעדר תגובת המשיבות.

ביום 17/10/2012, הגישו המשיבים "תגובה לבקשה למתן החלטה בבקשה למתן פסק דין".

במקום להשיב לגוף העניין ולבקש מבית המשפט ארכה לקבלת התשובה בשל איחור בהגשת התגובה, טען ב"כ המשיב, כי עוד לא הגיע עדיין המועד להשיב לבקשה עקב החלטת כב' הרשמת אביגיל כהן.

אני דוחה את הנטען.

החלטת כב' הרשמת אביגיל כהן מיום 6/9/2012, על פיה "הבקשה תישקל ע"י המותב שיקבע בתיק" אינה מעכבת או עוצרת או פוטרת את מתן התשובה במועד הקבוע בתקנה 241 דלעיל.

נראה, שהיעדר תשובה עניינית של המשיבות לבקשה למתן פס"ד חלקי, נעוצה בכך שאין להן מענה לנאמר בבקשה והעתירה שבה, בכל הקשור לעתירת התובעת להורות להן להשיב לה, לאלתר,            את המוצרים שסופקו להן ע"י התובעת.

מסקנה זו עולה, באופן מפורש, מכתב ההגנה וממכתבו של עו"ד אייל רווה מיום 5/4/2010,                                       בשם המשיבות/הנתבעות.

בכתב ההגנה כותבות המשיבות/הנתבעות:

"5.     כפי שעולה מכתב התביעה, המדובר בתובענה הכוללת שתי עילות תביעה:    האחת - דרישה להשבת ציוד ההקרנה של התובעת אשר נמסר לשימושן של הנתבעות או מי מהן; השנייה - תשלום העמלה שטרם שולמה בגין מכירת כרטיסים לסרטי תלת מימד בהם נעשה שימוש במכשירים של התובעת.

א.   בהתייחס לסוגיית השבת המכשירים - הרי שהנתבעות הסכימו     מלכתחילה, והן עדיין מזמינות את התובעת לבוא ולקבל לידיה את המכשירים שנמסרו לשימושן, ובלבד, שהן תחזרנה את דמי הפיקדון ששולמו להן בגין חלקם ולחילופין, עתה משהוגשה התובענה, שלא יהיה בכך כדי להוות ויתור על טענתן בהקשר זה.

            דא עקא, כי התובעת, כאמור לעיל, סירבה לקבל ידיה חזרה את המוצרים אשר סופקו על ידה, וזאת עקב סירובה להשיב את דמי הפיקדון אשר שולמו לה בגין חלקם, הגם ששוויים של המוצרים גבוה לאין ערוך מגובה ההשבה הכספית לה היא נדרשה. ברי, כי התנהלות זו עומדת גם בניגוד גמור לחובת הקטנת הנזק החלה על התובעת.

                          בהקשר זה יצוין, כי הנתבעות רכשו זה מכבר ציוד הקרנת תלת מימד מחברה אחרת בשיטה של תשלום בליסינג, שהיא הנהוגה והמקובלת היום בעולם, ללא תשלום עמלת כרטיסים - נתון שידוע היטב                   לבאי כוחה.